חלק נכבד מהמוצגים בתערוכה מוצבים כפסלי חוצות בארץ, ממטולה בצפון ועד באר שבע בדרום.

בכל הפסלים ישנם ניגודים ומתח בין הניגודים.הניגודים באים לידי ביטוי:

א. בסוג החומר - חומר לא מעובד, לעומת חומר מאוד מעובד ו סוגי חומרים שונים.

ב. התנועתיות של הדמות, לעומת היציבות של הדומם. הדומם בפסלים לעיתים הוא מחומר לא מעובד, חלקים מהגשר הישן- בעל משמעות רבה, ולעיתים הדומם לקוח מחיי היום-יום, אך עבר עיבוד של האמן.

לדוגמא: ארגז תפוזים, כסא עץ, אופניים, אוזניות.השימוש בחפצים אלו, הוא מעין וריאציה למושג באמנות: "אובג'ה טרווה", שפירושו "אובייקט נמצא" כלומר חפץ קיים (אולי אף מושלח) ש עצם הצבתו בקונטקסט אמנותי משנה את משמעותו הדמויות בפסלים הדמויות בפסלים מאוד בתנועה, תנועה זו פותחת את הפסל אל הנוף והסביבה, אך הדמויות עצמן מכונסות בתוך עצמן. יש להן את העולם הפנימי שלהן והן מרוכזות בו ובדומם שלידן.

התכנסות זו יוצרת יחידה סגורה ושלמה.

בדמויות ישנו משחק בין אשליה - למציאות.

הדמויות העשויות, נראות מאוד מציאותיות, אך בכל דמות ישנו משהו ששובר את האשליה.ההשתלבות בנוף נוצרת מתנועת הדמויות ומהחללים והפתחים שבדומם.

אילה דוכס