הניכנס בשער מעוז חיים, כאילו נכנס למנהרת הזמן. אריזים משמואל, מימין פולירז,  בהמשך חדר האוכל ושדרת הפיקוסים המעטירה (צל). הכול משדר שקט רוגע וירוק עז ממרחבי המדשאות "מכה" בעינים.

אבל זו רק מראית עיין, מעוז חיים בעיצומו של תהליך שינוי והתחדשות. הוויכוח על הפרטת העבודה (משכורות) שנמשך למעלה מעשור, השאיר צלקות. היה עלינו לעשות צעדים קשים של הזמנת ניהול חיצוני, סגירת ענפים, והכנסת שותפים.

אפשר לומר שמעוז חיים כבר במקום אחר.

מצד שני, הדברים נהיים ברורים. האחריות עברה לחבר, עבודה ויזמות מתגמלות באופן פרטי, הוויכוחים על התקציב והמיסוי הפנימי, קשים אך עם רמה של אחריות לציבורי, לחלש ולוותיק.  על בסיס הרצון המשותף לקיים ישוב חי ומתפתח.

הוכן נוהל קליטת בנים לחברות בעצמאות כלכלית, שיוכלו לבנות כאן את ביתם. הפיסי והחברתי. וכבר 12 משפחות "במסלול".  בתי הפעוטים מלאים,  ילדי בית הספר נוסעים לבתי ספר אזוריים.

חגים ואירועים מרובי משתתפים מתקיימים, בעיקר הודות למתנדבים, (חלק מהמתנדבים צעירים/ות מהמשפחות הנקלטות) וזה עובד.

חדר אוכל ומחסן בגדים, מסממני הקיבוץ המשותף, עדין מתפקדים (מינורית) ובית הבריאות מטפל בקשישינו הוותיקים.

לקראת השלמת תהליך ההפרטה שאנו עוברים, מתקיימים צעדים לקראת שייוך דירות לחברים. וכבר יש דיבורים על שייוך הנכסים הייצרניים. ובינתיים, מרחיבים דירות באופן פרטי, ומגרשי החניה מתמלאים ברכבים פרטיים. כל המהלכים הללו מעמידים את מעוז חיים במקום אחר, חדש, עם קשר עין למורשת שלו.