סיפורו של מקום , או כיצד התוודעתי לייצור טורפדו ימי, ה'הכריש', במעוז חיים

נכתב, ינואר 2012

סיפורו של מקום , או כיצד התוודעתי לייצור טורפדו ימי, ה'הכריש', במעוז חיים.

"הכריש", ניסיון לייצור טורפדו ימי מתכוונן, פותח במסגריית מעוז חיים, פרטים טכניים בסוף הכתבה.

פרטים על האישים המוזכרים, בסוף הכתבה

לקראת 'שבוע הספר', של קיץ 2011, התפרסם ראיון עם ד"ר אלדד חרובי (עיתון "קיבוץ" 17.6.11) על ספרו, הבולשת חוקרת. הספר מתבסס על מסמכי הבולשת הבריטית C.I.D ובו מסופר מה באמת ידעו עלינו הבריטים (כמעט הכול, ובזמן אמת), וכיצד השיגו את הידיעות (כאן הספר יותר דיסקרטי, בכול זאת...) במהלך הראיון בעיתון, מפרט אלדד חרובי רשימת קיבוצים, שלידיעת הבריטים יוצרו בהם אמצעי לחימה. ברשימה מוזכר קיבוץ מעוז-חיים. הרמתי טלפון לאלדד וביקשתי פרטים, אני כבן הקיבוץ (ועוד מהתקופה הבריטית..) לא יודע על כך דבר.

אלדד: אני יודע רק מה שהבריטים ידעו, לברור פרטים על מה שהיהודים עשו, תתחיל מארכיון ההגנה.

הרמתי את הכפפה. התקשרתי לארכיון ההגנה. השיחה הועברה לשרגא, מתנדב בארכיון ההגנה.

שאלתי, מה יוצר במעוז חיים?.

שרגא החל לברר וחזר אלי אחרי 5 שעות : אין פרטים, לא ידוע לי.

אני: שבריר ידע יש לי, זה קשור לחבלה הימית. (קישרתי לנחום סבוראי, חתני, שעסק בחימוש ימי).

שרגא: חבלה ימית זה בארכיוני הפלמ"ח, מציע שתתחיל לברר אצל דיתה פרח.

חיכית לשעות הערב המוקדמות, והתקשרתי לדיתה, ממייסדי קיבוץ בית השיטה.

הצגתי את עצמי:, אני בן מעוז חיים מהדור השני. אני מכירך כבר עשרות שנים, את משפחתך, את אחותך, אשתו של יוחאי ,( שרתתי בחיל הים). אני מבקש מידע. איזה נשק יוצר במעוז חיים?"

דיתה, עדין ממלאת תפקיד פעיל בבית הפלמ"ח בתל אביב:, "אני יודעת שייצרו משהו במסגריית מעוז חיים,

נפתלי פרח, גיסי, היה מעורב בכך, אבל ליותר פרטים, תדבר עם זלמן אברמוב (ממרחביה) ונתנה לי מס' טלפון. תנסה גם אצל יהודה ונציה, ממקימי חמ"ד". (אל יהודה ונציה אתקשר מאוחר יותר).

שמו של זלמן הייה מוכר לי, עשיתי גוגל. נזכרתי, זלמן מהחוליה הימית של הפלי"ם, היה מהחברה שפוצצו את אוניית הקרב המצרית, האמיר פרוק ב 22.10.1948 מול חופי עזה, על כך הוענק ליוחאי, שפיקד על הפעולה, ואף ישב על סירת נפץ שפגעה באוניה המצרית השנייה, את אות גיבור ישראל.

שאלתי, לאחר שהבהרתי שהגעתי אליו דרך דיתה פרח:, מה ייצרו במעוז חיים, טרם הקמת המדינה, ומתי?"

זלמן: "אתה מתכוון ל'כריש' ?" לראשונה אני מתוודע לשמו של הנשק הסודי שיוצר במעוז

אני: לא ידע מה זה "כריש",

זלמן: זה טורפדו ימי שפיתח עוזי שרון, במסגרייה במעוז, שאף נוסה בברכות מעוז.

תתקשר שוב ביום שישי, ובינתיים אברר אצל ה"חברה" מי יודע יותר פרטים, ואתן לך מספרי טלפון".

וואוו, פיתחו במעוז טורפדו ימי במחתרת, ולא ידענו על זה כלום?

פרסמתי מודעה ב"דפי מידע" של מעוז, מי יודע איזה סוג נשק ייצרו במעוז לפני קום המדינה ?

איש לא התקשר.

באירוע משפחתי שהתקיים אחרי שבוע, סיפרתי על נשק שיוצר במעוז, לפני קום המדינה, חשבתי שאפתיע את כולם. והופתעתי בעצמי

עטר (בני הצעיר): "ידוע לי שיצרו טורפדו ימי".

אני: "איך ידוע לך?"

עטר: "בכתה ז' עשיתי עבודת שורשים על סבא נחום, והוא סיפר לי" . (כלומר לפני כ-20 שנה)

נכלמתי, הייתכן ולא קראתי את העבודה? או סתם לא זכרתי את תוכנה, כי נכתבה מזמן?, חיטטנו בארונות הבית לחפש את העבודה של עטר, אך לא מצאנו. הייתכן שעטר הגישה למורה מבלי להשאיר לנו עותק ? הכול יתכן.

כאשר כבר היו בידי כל הפרטים, נידב לי נמרוד שחם עוד אינפורמציה, שוש שחם, אמו,שהייתה אז חרטת,

הביאה לו, כילד, גלילי נחושת קטנים לימים סיפרה לו שאלו חלקים ממנגנון פיצוץ שייצרה במסגרייה.

יום שישי, סוף יוני 2011 אני מתקשר שוב לזלמן אברמוב

זלמן: "מהברורים שעשיתי, צריך להתחיל מזיכרונות יוחאי, הוא יוזם הרעיון. הם בבית יגאל אלון. האיש שפיתח את הכלי, עוזי שרון, גייס לצידו את אורי שילו. הכלי יוצר במסגריית מעוז חיים, בעזרת נפתלי פרח ונחום סבוראי. איש הקשר בין 'החוליה' (חולית החבלה הימית של הפלי"ם) לצוות 'הכריש' היה גרשון אגמון ממעגן מיכאל". ועוד המליץ זלמן לדבר עם: עם משה נחשון, שהיה בפיתוח הטכני, ועם יצחק ברכמן. שפיתח את שלב ב' של 'הכריש', כשכבר הייתה מדינה". יצאתי לדרך.

טלפון לניצה קפלן, מנהלת בית יגאל אלון בגנוסר, (בזכותה יש לנו המאגר הממוחשב של תמונות אביטל ודרורה, אבל זה סיפור למקום אחר) ותמלול מהקלטת זיכרונותיו של יוחאי נשלחות למחשבי. 73 עמודים.

זהו סיפור על תעוזה ונחישות שלא יאמנו, אבל לעניינינו נגיע לעמודים , 30-33.

'החוליה' פעלה תחת הפלוגה הימית של הפלי"ם, שכזכור תחום פעילותה העיקרי, "ההעפלה" . וזו פעלה תחת מטה הגדוד הרביעי של הפלמ"ח שבאותה עת (1946) פיקד עליו אורי יפה. לחוליה ניתנה הנחיה פתוחה, ליזום ולהוציא אל הפועל, כל פעם שניתן יהיה, פעולות שיחבלו במאמצי הצי הבריטי לסכל את "ההעפלה". כלי שייט, סירות משמר וכלים אחרים הקשורים לנושא, החלו להתפוצץ בנמל חיפה. את הפעולות ביצעו שחיינים (ללא בגדי הגנה מקור), שהצמידו מוקש מאולתר לדופן כלי השייט.

אלא, שכל פעולה מוצלחת, עיבתה את שכבות ההגנה שנקטו בהם הבריטים. (היו למודי ניסיון ממלחמת העולם השנייה שזה עתה הסתיימה) ואילו לאנשי 'החוליה', שבסיסם היה בקיבוץ שדות ים, ופעולתם הייתה מחתרתית, לא היו די אמצעים לפצח שכבות הגנה אלו. אזור הנמל הצבאי נעטף ברשת ברזל נגד צוללים שהגיע עד קרקעית הנמל, סירות משמר היטלו פצצות עומק. לכן הועלה הרעיון לפתח טורפדו מונחה, שיפגע באוניות הצי העוגנות מחוץ לנמל. דגם ראשון, הורכב על חסקה, במספנה של שדות ים, (הכול בלילות, ובחשאיות מוחלטת). הניסיון נכשל . הוחלט ( כל ההחלטות, נעשות בהתייעצות בין יוחאי לבין 4-6 אנשי 'החוליה'). לגייס אדם שיתמסר לנושא. הגיעו לעוזי שרון. אז בן 18, שסיים לימדו בבסמ"ת (בית ספר טכני ליד הטכניון), וחזר לקיבוצו, גבעת השלושה, לקראת גיוס לכוחות הלוחמים. אלא ששמו כאחד שפותר כל בעיה טכנית, הביא אליו את אנשי "החוליה". ועליו הוטלה המשימה להמציא ולייצר טורפדו ימי מתכוונן.הוא גייס את אורי (ברכמן) שילו,(חולם בוו) ידידו ויד ימינו, אף הוא התחנך בגבעת השלושה. לשניהם סידר יוחאי. בעזרת אורי יפה, (המגד שאליו כפופה 'החוליה הימית') שיפעלו במסגריית מעוז חיים, שכבר אז יצרה (ושיווקה) כלים חקלאיים די מורכבים.

כמובן שהעבודה הייתה בלילות. בסודיות מוחלטת. מה שבמיוחד קסם ליוחאי במעוז, יש איפה לבצע ניסויים עם הכלי שיפותח. בברכות הדגים, שכבר אז היו מהגדולות בארץ.

המשך הסיפור מכאן, עובר למי שבנה את הכלי בלילות של חורף ואביב 1947 במסגריית מעוז חיים.

אני מתקשר לאורי (ברכמן) שילו. ומבקש שיספר מה וכיצד, מי בנה ואיך זה נשמר בסוד כה כמוס .

אורי שילו:, הרעיון שהגה עוזי, (נפטר לפני כמה חודשים) מבוסס על הדרישה שהציב יוחאי, טורפדו הנשלט במהלך התקדמותו, שבפיצוץ אחד יטביע אוניה. ועוד, הכלי חייב להיות בעל אפשרות להסלקה. (להחביאו בסליק). זה הציב מגבלה קשה. (אל הפרטים הטכניים, הפנה אותי אורי לכתבה שהתפרסמה בביטאון רפא"ל, ראה שרטוט בסוף הכתבה) הגענו למעוז חיים, ממשיך אורי שילו את סיפורו, אורי יפה סידר לנו מגורים באיזה אוהל, ובערבים אירחה אותנו תמר בחדרם.

לרשותנו הועמדו שני מסגרים ממעוז, נפתלי פרח ונחום סבוראי. חדר המסגרייה בו עבדנו, כוסה מדי ערב בשמיכות, כדי שלא ידלוף אור החוצה, את העבודה התחלנו רק בשעות הערב המאוד מאוחרות. את החלקים הנחוצים, "גייסנו" ממעוז מקיבוצים נוספים, וגם מיצרנים פרטיים, (גרינשפאום) (והשלמנו בחדירות למחסני הצבא הבריטי). בתום כל ליל עבודה, טושטשו עקבות הלילה, מה שהוכן הוסתר וננעל. באותה עת, מספיק שאיש הביטחון בקיבוץ היה רומז שאין להתקרב למסגרייה, לא היה צריך לפרט, הייתה משמעת עצמית לחברים ולכלל הישוב. זקס..(סוד מוחלט).

הערתי:, ובכול זאת ה CID (הבולשת) ידעו, אלדד חרובי מזכיר זאת בספרו.

אורי שילו: אולי הם ידעו שיש פעילות במעוז חיים, כי עקבו אחרי יוחאי, ויתכן וראו אותו נכנס או נוסע לכיוון מעוז חיים, אבל בוודאות שלא ידעו מה בונים במעוז.

הוספתי: אכן בספר מוזכרת מעוז-חיים (גם כפר רופין ?) כמקום בו ייצרו חומר נפץ, לכן התחלתי את בירוריי בנושא עם יהודה ונציה. ממקימי חמ"ד (חיל מדע, הרפא"ל של אז)

אורי ממשיך, בסופו של דבר בנינו במעוז שני "כרישים" שעברו בהצלחה את הניסויים הליליים בברכות הדגים. העבודה התחילה, בחורף 1947, נמשכה כ 4 חודשים, כלומר כבר נכנסנו לחמסינים של האביב, שזכורים לי לרע.

אגב, מאחר והפיתוח היה כ"כ סודי, כל פעם שרצינו לערוך ניסוי, "גויסו" ששה מגדים מהפלמ"ח (שניים ממעוז מבית השיטה ומעין חרוד) שהיו מגעים בלילה ומשמשים כסבלים. מורידים את הכלי למים ואחרי הניסוי מחזירים למסגרייה. אלא שבכך לא הסתיים פיתוח הכלי, כי כאשר נערך הניסוי בים, הסתבר שהגלים שינו את כללי הניהוג, והיה צריך להכניס בכלים שינויים משמעותיים.

לאחר שהגיע לידי החוברת ובה שרטוט ה"כריש", (ראה שרטוט בסוף הכתבה) חזרת לאורי שילו .

שאלתי: אני רואה שחרטום הכלי הוא מעוגל, איך ייצרתם זאת ?

אורי: כל עבודה שלא יכולנו לייצר בלילות, נפתלי לקח מידות ושרטוטים, ואמר שיש בקיבוץ נפח מעולה.

ואכן, אחרי זמן קצר הביא את החרטום מדויק לפי הדרישות, אנחנו לא הכרנו את האיש וגם לא בעלי מקצוע נוספים שהתבקשו לייצר דברים ספציפיים שביקשנו, ונתנו שרטוט ומידות.

התרגשתי: אנחנו מכירים את הנפח המעולה, פייבל קורן, חשבתי בליבי,לא יכול להיות שבנו כלי כ"כ מורכב ומדויק, מבלי שפייבל נותן לכך את כישרונו. ומהמחרטה שלה, גם שוש.

חזרתי לברר את השאלה, כיצד איש במעוז כיום,לא יודע על כך. (הכוונה לבני המחזורים הראשונים), איך סיפור שכזה אינו כלול ב"סיפורי המקום" כמו ,נניח, התקפת הכנופיה הערבית על חברי מעוז שכרו זיפזיף מגדת הירדן (לצורכי בניה).

שאלתי את עזרא עובד (מחזור א'), אייך זה לא ידעתם? לעזרא הייתה הברקה, "כמעט בטוח שרפי הופ ידע" (גם רפי ממחזור א') ונתן לי מספר טלפון בגרמניה, צלצלתי לרפי, כיום שמו רפי הוד, שמע עברית, שמע מי מדבר ובאיזה נושא, כמעט התעלף (מהתרגשות), הצעתי שישב, ישתה מים, ואחזור בעוד כמה דקות. הוא התאושש וביקש להמשיך. שאלתי, האם ידעת מה בנו במסגרייה במחתרת?

רפי: בטח ידעתי, אל תשכח שהיתי "הילד" (חוץ) של אורי ותמר. שהיתי בביתם, גם שבאו כל מיני מפקדים. הם אומנם דיברו ברמזים, אבל לא סלקו אותי. וכמובן הכרתי את החברה שבאו לבנות את הכלי, (עוזי שרון ואורי שילו), כי התארחו זמן די ממושך בחדר של אורי ותמר. כשהתחילה העבודה, היית מתגנב בלילות לראות כיצד הם מתקדמים, ואפילו התגנבתי לניסויים בברכות, אבל הזהירו אותי ואת כל הקיבוץ על סודיות הפרויקט, כך שמעולם, עד היום, לא דיברתי עליו. כדאי להזכיר דבר נוסף, עוד לפני הטורפדו, בנו במסגרייה, במחתרת, את טנדר הנפץ , לפוצץ את גשר שייך חוסיין, ומאחר והבנתי, מרמזים שונים, למה הטנדר מיועד ולאיזה יום (16.6.46) התגנבתי למחמולה (גבעות מעל לירדן) באותו ערב, וראיתי את הפיצוץ. (אך זה לא לסיפורינו).

הבנתי, הסודיות חלחלה , לא ראו לא שמעו ומי שכן, לא נידב פרטים.

פניתי לגרשון אגמון, ממעגן מיכאל, איש ה'חוליה' שהיה מבין אלו שהתאמנו בהפעלת הכלי,

גרשון: בראשית קיץ 1947 התחלנו להתאמן בהפעלת הכלי בים של שדות ים, בלילות חשוכים. רק מגדי"ם מהפלמ"ח היו הסבלים שהוציאו מהסליק, ובסוף האימון, החזירו לסליק, היו הרבה בעיות שלא התגלו בברכות, הכלי בעקרון היה מצינור "16 , באורך 3.8 מטר,במשקל 250 ק"ג ,כאשר 2/3 מתחת למים, בחרטום 80 ק"ג חומר נפץ וכמה מרעומים שיפעילו את הפצצה בכל זווית נגיעה במטרה. במרכז הכלי, 4 מצברים של רכב. בחלק האחורי שני מנועי סטארטר המסובבים פרופלור, כל אחד לכיוון נגדי, כדי לשמור את התקדמות הכלי בכיוון הרצוי.

כמו כן היה בכלי גליל כבל היגוי חשמלי, ( כמו בטילי סאגר המצריים ב 1973) שהשתחרר עם התקדמות הכלי, באורך 1500 מטר. בעזרתו יכול המפעיל לכוון את הטורפדו אל מטרתו. ע"י לחיצת כפתור כבה מנוע ימין או שמאל וכך נעשה הכיוון. בשני קצות ה'כריש' הוצבו עמודים בגובה מדורג, ועליהם פנסים קטנים, ירוק ואדום, שהאירו לאחור ואפשרו למפעיל לראות את התקדמות ה'כריש'. ולכוונו אל המטרה. לנשיאת ה'כרישים' בים, נבנתה "סירת דייג", והכרישים נתלו משני צדדיה . בניסויים ובאימונים (רק בלילות חשוכים) התגלו הרבה בעיות. פעם 'כריש' יצא משליטה התקדם לתוך נמל דייגים ערבי בקיסריה. בקושי הצלחנו לחלצו מבלי שהרגישו. בסוף כל ליל אימונים, פורק ה'כריש' לשלושה חלקים, גורז, והוטמן בסליק.

יוחאי מציין בזיכרונותיו. שמהירות הכלי הייתה 4 מייל/ש והטווח המרבי שהצליחו לנהוג בו באפקטיביות היה 1 ק"מ. שני הנתונים הללו היו הרבה פחות מהנחוץ לפגוע באוניות מלחמה העומדות על עוגן בים פתוח (במפרץ חיפה) ואשר ספינות משמר מפטרלות סביבן. אעפ"כ הוחלט להמשיך בהכנות תוך כדי ניסיונות שיפור מתמידים.

נשארתי עם שאלה פתוחה, איך מימנו את הפרויקט ? התקשרתי לבני מיכלסון, ההיסטוריון של שייטת 13, לדבריו, כל ההחלטות (מטרות פעולה, ופיתוח אמל"ח)היו צריכות אישור ישיר מבן גוריון.(אני משער שלא עמדו בכך) המימון בא מכספי "כופר הישוב", ובשל הסודיות הועבר דרך "מקורות" באישורו של בלאס.

ב 18.7.47 נתפסה אוניית ההעפלה האקסודוס ו 4500 מעפילים שעל סיפונה, מניצולי השואה, הועברו בכוח בנמל חיפה, לשלוש אוניות גרוש. כל זאת לעיני מצלמות העיתונות העולמית, ולעיני חברי ועדת האו"ם שהתמנתה להציע פתרון לשאלת המשך המנדט על פלשתינה –א"י. הזעם בארץ ובעולם, שעוררו התמונות . היה עצום. אנשי החוליה הימית מבינים שהיגיע שעתו של ה'כריש' לממש את התקוות שתלו בו. ומכינים את שני הכלים למשימת קרב. על הכוונת, משחתת בריטית שהשתתפה בלכידת האקסודוס, העוגנת במפרץ חיפה. כשהכול מוכן,ובברכת מטה הפלמ"ח. מבקשים אישור פעולה מבן גוריון. הוא מטיל ווטו, ושולח שליח אישי לוודא שהפעולה לא תצא אל הפועל. לדבריו לימים, כי לא רצה שמותם של כמה עשרות ימאים בריטים יקלקלו לו את האפקט העצום שהשאירה פרשת גרוש מעפילי האקסודוס על דעת הקהל העולמית ועל חברי ועדת האו"ם שעמדה לסכם את מסקנותיה באותה עת. מאוכזבים פרקו הלוחמים את ה'כרישים',

אורי שילו: בדצמבר עלו כל אנשי הפלי"ם והחוליה הימית , כחלק מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח, למלחמה בירושלים, ועל הדרך אליה. רבים נהרגו ונפצעו שם (כולל יוחאי,שנפצע קשה) ה'כרישים' גורזו היטב, ונשלחו להסלקה במעוז חיים. הדבר בוצע ע"י נחום סבוראי, מחוץ לקיבוץ עצמו. לאחר זמן מה, נקראתי ליגאל אלון, מאחר ואני היחיד מאותה חבורה שנשאר שלם ובצד הנכון של המצור על ירושלים, והורה לי להקים מחדש את החוליה הימית, ולהכין את 'הכרישים' לפעולה. שלחתי טנדר עם פתק לנחום, ובו הוראה להעביר לנהג את ה'כרישים' המוסלקים במעוז. נחום לא הכיר את הנהג וסרב לשתף פעולה, נאלצתי לבוא בעצמי לשכנעו, ולקבלם לידי. ניסינו להשמישם, אלא שבינתיים יוחאי התאושש מפציעתו, וכשהוא על קביים יוצא לאיטליה והביא משם את 4 סירות הנפץ שישנו את פני המערכה על החופי הארץ.

חזרתי לבני מיכלסון, היסטוריון השייטת, למה אין יותר פרטים על ה'כריש' בפרסומים שלך?

בני: כי בסופו של דבר הכלי לא הופעל, ולא שימש 'אב טיפוס' לפיתוח כלי נשק מתקדמים יותר.

תשובתו קצת בסתירה לתרשים זרימה שמצאתי (בעזרת ידידי ראובן אורטל) באתר "הפלי"ם וההעפלה" . הנושא את השם, התפתחות מערכת הטילים (בישראל) משנת 1947. כמקור לתעשיית הטילים הישראלית, נרשם הכריש. ממנו התפתחו טילי "כלבי הים" ועד לטילי ה"גבריאל" ה"שפריר" וה"שביט". לכאורה אין קשר בין מנוע רקטי, לבין מנוע סטארטר על מצבר, שהניע את הכריש. אלא שהקשר הוא, עוזי שרון, האיש שהתחיל לפתח נשק מונחה ונשלט מרחוק, בלילות במסגריית מעוז חיים ועמד לאורך שנים בחזית הטכנולוגיה הטילית של ישראל (וגם של פיתוחי הלייזר הצבאי והרפואי. אבל זה כבר ממש לא לכתבה זו)

הרהרתי לי, כך חולפת תהילת עולם.

תם סיפורינו.

אישים בכתבה

.יוחאי בן-נון ז"ל. פיקד על החוליה לחבלה ימית, (שממנה צמחה שייטת 13) קיבל אות גיבור ישראל על טיבוע משחתת הדגל המצרית "האמיר פרוק" ועוד שולת מוקשים. 1948. לימים מפקד חיל הים, ואחר יסד ועמד בראש המכון לחקר ימים ואגמים.

אורי ותמר יפה, ז"ל. ממיסדי מעוז חיים, אורי ממפקדי הפלמ"ח, לימים יו"ר עמק בית שאן במשך 18 שנה

דיתה פרח, חברת קיבוץ בית השיטה, מהמייסדים. פעילה עד היום במוזיאון בית הפלמ"ח בת"א.אחותה, אשתו של יוחאי, בעלה זלמן פרח ז"ל היה ממקימי הפלי"ם ומפקד מספר אוניות מעפילים אחיו נפתלי פרח ז"ל. באותם ימים ניהל את מסגריית קיבוץ מעוז חיים.

נחום סבוראי, ז"ל, חבר מעוז חיים, מסגר וחרט, לימים המשיך בפיתוח אמל"ח במספנות חיל הים.

שוש שחם, ז"ל ממייסדי מעוז מהירושלמיות, עבדה על המחרטה, לימים מורה לפיסיקה בתיכון המקומי.

פייבל קורן ז"ל. חרש ברזל אמיתי. (נפח) לימים מנהל המסגרייה, מפתח מקדח ליסודות הבניין, וזוכה פרס העבודה ע"ש קפלן (בשנות החמישים)

זלמן אברמוב. היה מלוחמי החוליה הימית, השתתף בטיבוע "האמיר פרוק", שבוצעה בסירות נפץ

גרשון אגמון, היה מלוחמי החוליה הימית, בצוות שהתאמן בהפעלת ה"כריש"

עוזי שרון ז"ל. כנער בגבעת השלושה הפגין כשרון טכני ויצירתי מעולים. אחר עבר ללמוד בבוסמ"ת, שליד הטכניון בחיפה, משם נקרא אל יוחאי, והוטלה עליו המשימה לבנות את "הכריש". לימים המשיך בפיתוח אמל"ח מתקדמים ביותר לתעשייה הביטחונית בישראל.

אורי (ברכמן) שילו. ידידו ועוזרו של עוזי בבניית ה"כריש". כשלוחמי החוליה הימית לחמו בירושלים הוטלה עליו המשימה להקים מחדש את החוליה לחבלה ימית, ולהחיות את פיתוח ה'כריש'. לימים קצין בכיר במשטרה. אשתו, צפירה, אף היא דמות מיתולוגיות מלוחמות הפלמ"ח.

שמחה בלאס ז"ל, מהנדס המים של ראשית המדינה. ממייסדי החברות 'מקורות' ו'תה"ל'. ממציא הטפטפות

ד"ר אלדד חרובי, חבר קיבוץ אלונים, מנהל ארכיון בית הפלמ"ח, עבודת הדוקטורט שלו, חקרה את ארכיון הבולשת הבריטית CID . הוציא ספר המתבסס על עבודת הדוקטורט שלו: הבולשת חוקרת.

יהודה ונציה, ב 1947 סטודנט לכימיה בירושלים, שנקרא לפתח , באלתור, חומרי נפץ עבור ההגנה. כך הוקם ה'חמ"ד' חיל המדע. בשיחה עמו, העלה, בין היתר מלוא שבחים לאיטלקים שסייעו בכל דרך אפשרית להקמת המדינה והצבא שיצא מהמחתרת. לא היה מעורב 'הכריש', אבל ראוי לאזכור כשכותבים על התקופה.

כופר הישוב. מגבית לצרכי בטחון, הטיל הועד הלאומי (ממשלה בדרך) החל מ 1938. בעיקר במיסי עקיפין.

מקורות

התברר לי שהנושא מוזכר כמעט בכל ספר המספר על תולדות חיל הים

בסרטי עמותת אוהלי פלמ"ח.

וכמובן האינטרנט, שסייע רבות בפרטים על המאורעות והאישים המוזכרים.

תודה לראובן אורטל, שהעיר והאיר,

תודה לניצן אפל, שקישר ביני לבין ענף היסטוריה ברפא"ל

תודה לד"ר ראובן אשל ראש ענף היסטוריה ומוזיאונים ברפאל, על שאישר שימוש בפרטים מביטאון החברה

יפתח

#text